מזה שנתיים אנחנו אומנים לשני אחים בני חמש ושבע שנים, ילדים שננטשו ע"י הוריהם ונמצאו במצב גופני ונפשי רעוע וירוד. בשלב הראשוני של ההיכרות עם הילדים סיפרו לנו שהילד הגדול סגור מאוד ואנטי נשים – "אמא" עבורו היא דבר רע, שאינו אוהב, שנוטש. על הילד הצעיר נאמר שהוא חשדן מאוד. לא מדבר, חולני ומפגין חרדות נטישה עצומים.
למרות המידע הקשה ולמרות הקשיים הצפויים החלטנו לא להירתע, לא לוותר ולהכניס את שני העוללים אל
תוך ליבנו ולביתנו.
כבר בפגישה הראשונה התאהבנו בהם. פגשנו שני ילדים קטנים ומקסימים, מפוחדים מאוד אך במקביל פתוחים לקבל אותנו כהורים אומנים. תהליך ההיכרות ארך כחודש וחצי ובסיומו הבאנו אותם לביתנו.
ההתחלה כצפוי היתה קשה.הילד הגדול היה חשדן באופן קיצוני. על כל דבר שביקשנו ממנו נענינו ב"לא".
לדוגמא: בתחילה לא רצה בשום פנים ואופן ללכת לבית הספר.
לאחר מסע שכנועים הסכים בתנאי שנבוא איתו. וכך צעד אחר צעד ויום אחר יום, עד שנרגע.
היום הוא אחד התלמידים הטובים בכיתה ובימים אלה, לאחר שעבר בהצלחה את השלב הראשון של הבחינות למחוננים, אנו ממתינים לתוצאות השלב השני. הילד פורח, מקובל מאוד מבחינה חברתית, קורא לנו "אבא" ו"אמא" והחששות מפני דחיית ה"אמא" התבדו.
גם עם משפחתנו המורחבת יצר קשר טוב, נקשר לסבתא ושניהם אוהבים לבלות יחד.
הילד הקטן הגיע אלינו במצב קשה יותר, חולני מאוד, הרבה לשלשל ופחד מכל מבוגר.מהיום הראשון נדבק ל"אבא" וביקש לישון איתנו ומאז כבר שנתיים וחצי עדיין ישן במיטתנו בכל לילה. בתחילה לא עזב אותנו לרגע, ביקש שנשאיר את דלת השירותים פתוחה שלא נעלם לו חלילה.
שבועיים לאחר שהגיע אושפז בבית חולים עם דלקת ריאות קשה.במשך 12 יום לא זזנו ממיטתו. בלילה ישן על מזרון ברצפה, נצמד לקובי, שמא יינטש. היום, שנתיים וחצי אחרי- כריזמטי מאוד, בעל בטחון עצמי רב, יפיפה וחכם, המושך תשומת לב רבה. בעל יכולות רבות וכשרון מדהים לריקוד, אותו מבטא בחוג לריקודים סלונים.
ברור לנו שחרדת הנטישה תלווה אותו כל חייו.אבל היום הוא בטוח יותר ולמד לתת אמון באנשים מבוגרים. מסכים שאחרים ילטפו וינשקו אותו וקרא לנו "אבא" ו"אמא" עוד לפני אחיו.
היום אנחנו מאושרים מתמיד. אנו מרגישים שהכנסנו אור לביתנו ולחיינו והבאנו אור לחייהם של ילדים שעברו סבל רב כל כך בחייהם הקצרים. אנו מאמינים כי תמיד יש אור בקצה המנהרה.
